הציטוט שבכותרת נאמר ע"י שלומית, מדריכה בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", שמספרת בכתבה על החשיבות של שילוב אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים בחברה, ועל החוויה האישית שלה כמדריכה בתנועה.
כתיבה וצילום: : לינוי דבוש, יב'4
כשאתם רואים אדם בעל מוגבלות- פיזית או שכלית- מה אתם חושבים עליו? איך אתם מתייחסים אליו? האם אתם בכלל מכירים ויודעים מה הקושי שחווים אנשים אלו?
אדם עם מוגבלות מוגדר כאדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית, קבועה או זמנית- אשר בגללה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. מוגבלותו של האדם משקפת גם את יחסי הגומלין בין תפקודו של הפרט לבין התייחסות החברה אליו בכל תחומי החיים. ישנם כמה סוגים עיקריים של מוגבלות, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אנשים עם אוטיזם, אנשים עם נכויות פיזיות, אנשים עם עיוורון/לקות ראייה או לקות שמיעה, אנשים עם מחלות ניווניות ואנשים עם לקויי למידה והנמכה קוגניטיבית.
במציאות של היום, המדינה עוזרת לאותם בעלי מוגבלויות בכך שהיא נותנת להם קצבאות והטבות נוספות, למשל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים פועל להבטחת שילובם של האנשים עם המוגבלות בתחומי התעסוקה, דיור, הקהילה והחברה ומקדם השתתפות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים על מנת לאפשר להם לחיות את חייהם בעצמאות מירבית ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתם. בנוסף, המוסד לביטוח לאומי תומך בהם כלכלית ומבטיח את שילובם בחברה ובשוק העבודה, אך נראה כי כל עזרות הללו אינן מספיקות לאותם בעלי מוגבלויות, שרובם מתקשים להשתלב בחברה ובשוק העבודה, ולשם כך נפתחו עמותות וארגונים וולונטריים ופרטיים שמטרתם להשלים את מה שהמדינה לא נותנת לאוכלוסייה זו. למשל, ארגון איל"ן, שהוא איגוד ישראלי לילדים נפגעים, האיגוד מטפל בילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות פיזיות, הסובלים מנכויות פיזיות מוטוריות כתוצאה ממחלות שריר ועצב שונות כגון שיתוק ילדים, שיתוק מוחין, ניוון שרירים ומחלות נוספות, גם עמותת "כיוונים" נוסדה בכדי לקדם צעירים עם צרכים מיוחדים, תוך כדי עידוד עצמאותם ומעורבותם בקהילה, ועמותת "לוטם – טבע נגיש לכולם" עוסקת בהדרכת טיולים ופעילויות טבע לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים – בעלי נכויות פיזיות, חושיות ונפשיות – אשר זקוקים לגירויים שמזמן השטח הפתוח, אך הנגישות לפעילות במקומות אלו כמעט בלתי אפשרית עבורם.
תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו" משלבת ילדים ונוער מהחינוך הכללי ומהחינוך המיוחד (צרכים מיוחדים). התנועה פועלת מתוך אמונה כי כל ילד, ללא קשר למצבו הגופני ולצרכיו המיוחדים, יכול וזכאי להיות חלק מפעילות חברתית וליהנות ממנה, וניתן לאפשר זאת באמצעות הנגשה, התאמה ויצירתיות. התנועה מדגישה את חשיבות הכבוד לשונה בחברה, את זכותם של כל הילדים להשתלב בקהילה כעצמאיים בין אם הם בעלי צורך מיוחד מוטורית או קוגניטיבית, ואת חובתה הנכונה של הקהילה (קבוצת השווים), לאפשר להם זאת.
בבית ספר מענית בבאר שבע ישנו סניף של "כנפיים של קרמבו" , ולצורך הכנת הכתבה ביליתי אחר צהריים בפעולה של התנועה, שלומית, מדריכה בתנועה שיתפה אותי בפעילות שלהם, "זו תנועת נוער של ילדים בעלי צרכים מיוחדים שבאמת נותנת לכולם מקום להגיע ולהרגיש שווים ולהרגיש בנוח וכולם מוזמנים פשוט לבוא ולהצטרף ולהרגיש הכי בבית", נועה מוסיפה, "כל שבוע החניכים מגיעים לסניף… לכל חניך יש בעצם חונך שמוצמד אליו, שנמצא איתו במהלך הפעולה… הם מגיעים ויש מעגל מורלים, יש פעולה שהם עוברים עם המדריכים והמדריכות שלהם".
התנועה מדגישה את היכולות של הילדים עם וללא הצרכים המיוחדים ומעצימה אותם ושואפת לאפשר לכל אדם שלוקח חלק בתנועת הנוער באופן שווה בישראל להגיע לסניף וליהנות, ליטול חלק בפעילות חברתית חווייתית ומעשירה, ושוויונית במקומות רבים ככל האפשר ברחבי ישראל, ובכל המגזרים, "בעצם אנחנו עובדים עם כל האוכלוסיות. יש פה ילדים עם צרכים מיוחדים ובלי צרכים מיוחדים, יהודים\ערבים, חילוניים\דתיים, מכל העדות, מכל הסגנונות באמת פשוט יש פה מגוון עצום". מניסיונה עם עבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שלומית חושבת כי חשוב שהמדינה תיתן לילדים אלו מענה ראוי, "אני חושבת שלילדים עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 יש יחסית מענה, כי יש להם את 'כנפיים של קרמבו', וכי זה המקום שבאמת נותן להם כי זה יום בשבוע שיש להם חברה שיש להם לאן לצאת, וגם זמן שיש להורים באמת לדעת שהילדים שלהם בידיים טובות ובמקום טוב והם יכולים להיות קצת רגועים. באמת אחרי גיל 21 לדעתי זה כבר נהיה יותר בעייתי, יותר קשה כי המענה קצת נחלש ואין הרבה מקומות על רמה, פתאום זה גם טלטלה לילדים כי פתאום כל מה שהם מכירים משתנה, וגם נגמר המענה, ופה זה תפקיד המדינה לדאוג להם".
"אל תכלאוני בשום כלוב" 